אני מניחה שכל אישה הרה חושבת ברמה זו או אחרת על הלידה שלה. מה יהיה שם? כמה זמן זה יקח? איך מרגישים הגלים, הצירים, ההתכווצויות? (כל אחת על פי עולם המושגים שלה) איך זה יתחיל? האם זה יהיה טבעי או בעזרת משכך כאב? ועוד ועוד.

אם את כרגע בהריון ולא משנה באיזה שלב, אני מזמינה אותך לעצום את עיניך ולחזות את הלידה העתידית שלך. הכי מוחשי שאפשר. ממש תהיי שם בכל מאודך. מה את רואה? מה את שומעת? איזה ריחות את מריחה? איך את לבושה? מה הטמפרטורה? מה השעה ביום? באיזה יום זה קורה? איפה זה תופס אותך?איפה את יולדת? איך הלידה מתקדמת? מי נמצא איתך שם? מה את עושה בכל שלב ושלב? איך את מרגישה? על מה את חושבת? איזה תחושות ורגשות עולים בך? באיזה תנוחה את יולדת? ועוד

 חשבי לעצמך על הלידה המושלמת עבורך. מה היית רוצה שיהיה שם, איך היית רוצה להתנהל, איך היית רוצה שהלידה תתפתח, איזו תמיכה את מחפשת, איזו דמות מיילדת תהיה טובה עבורך ובעזרת כל המרכיבים הללו, בני לך את פנטזיית הלידה שלך שעבורך תהיי הכי מושלמת.

זה ברור שכל אחת רוצה ומייחלת למשהו אחר ושונה מהאחרת בלידה ולכן אין באמת לידה אחת שהיא נכונה לכולן אבל קחי לך את הזמן לבחור ולביים את הלידה שעבורך תהיה הכי נכונה וטובה.

את יכולה לדמיין את זה ואת יכולה גם לכתוב את זה לעצמך. תהיי כנה עם עצמך לגבי הרצונות והמאווים שלך והיי מאד בהירה לעצמך כשאת חושבת על הלידה שלך.

היום כבר ידוע שמחשבות יוצרות מציאות אז אם חושבת ומדמיינת את הלידה שלך כמו שאת באמת רוצה, אם את עושה את זה על בסיס קבוע וממש יכולה לראות את התהליך קורה באמת, הרי שאת מזמנת לך לידה שכזו.

 אבל מה יקרה אם זה לא יהיה בדיוק כמו שתכננת?

 מה יקרה אם יהיו קצת שינויים?

 מה יקרה אם הלידה תתחיל בירידת מים ולא עם צירים כמו שתכננת ורצית? מה יקרה אם התכנון שלך הוא להישאר בבית כמה שיותר ולהגיע ממש בלידה פעילה (נניח 6 ס"מ) והגעת לבית היולדות רק עם 3 ס"מ? מה יקרה אם הפנטזיה שלך היא להגיע לבית החולים ומיד לקבל אפידורל ואת מגיעה ואומרים לך שהמרדים יגיע רק בעוד שעה?

זה מצויין לתכנן, לרצות, לאחל, לדעת, להאמין אבל חשוב גם להבין שלא תמיד הכל נמצא בשליטנו. שבכל תוכנית יש מקום לשינויים. 

 כאשר יולדת מגיעה לתהליך הלידה עם ציפיות גדולות מאד ועם רצונות מאד ברורים מה צריך להיות ולא להיות בלידה שלה, אבל היא פתוחה לקבל גם שינויים שעשויים להתרחש. להתגמש אל מול דברים שהיא לא צפתה אותם ולא חזתה אותם, אזי היא תוכל לעבור את המהמורות הללו בקלות גדולה יותר, לקבל אותם ולהמשיך הלאה בתהליך למרות השינויים הלא צפויים.

איך עושים את זה?

ראשית, מודעים לכך כבר בהריון. במהלך ההריון כאשר את מדמיינת את הלידה שלך ואיך את רוצה שהיא תהיה, חשוב שגם תכיני את עצמך לכך שדברים יכולים להשתנות בלידה ושלא הכל תמיד נמצא בשליטתך בכל רגע נתון שהרי יש גם נסיבות חיצוניות. עצם ההכרה בכך שהלידה לא חייבת להיות בדיוק כמתוכנן, מאפשרת גמישות.

לאחר שיש מודעות לצורך בגמישות בלידה, חשוב מאד שתנברי ותחקרי איך את יכולה להתגבר על שינויים שעשויים להתרחש בתהליך הלידה. בררי מול עצמך איזה כוחות ואנרגיות את צריכה להפעיל בלידה על מנת שיתאפשר לך להיות גמישה לשינויים אם יהיו. דרך טובה לעשות את זה היא למצוא תחומים אחרים בחייך שבהם היית גמישה לשינויים-עם חברים, ילדים, עבודה, משפחה, בן זוג וכו' ואחרי שמצאת מקומות בהם את כן מצליחה להיות גמישה, חשבי מה איפשר לך להיות גמישה בכל אותם מצבים ופשוט המירי את הגמישות ואת הדרכים להגיע אליה גם ללידה שלך.  

 אני מאמינה שאישה שמדמיינת את הלידה שלה לאורך ההריון בצורה מוחשית וכנה ועושה זאת כמה וכמה פעמים ובמקביל גם עובדת על היכולת להתגמש אל מול הלידה במציאות וגם מיישמת זאת במידת הצורך בזמן אמת, נכונה לה לידה טובה וחיובית

 בברכת לידה קלה

 יסמין

מאיה הייתה שפנה שלנו בקורס מדריכות הכנה ללידה בשיטת קיי.
שפנות הן נשים מבחוץ שאנחנו מתאמנות עליהן במהלך הקורס: בחלק הראשון של הקורס הכנה רגילה ללידה, בחלק השני גם היפוך עובר, עיבוד טראומות מלידה קודמת, הכנה ללידה רגילה אחרי קיסרי.

למאיה זהו הריון ראשון ולידה ראשונה.
זה סיפורה:

רציתי לספר שאייל נולד בלידה שהגיעה ממש בהזמנה:
6 שעות מתחילת הצירים אייל נולד בלידה טבעית, קצרה וקלה (יחסית ללידה כמובן ) בבית חולים בניו-יורק.
גם האפי-נו עשה את עבודתו נאמנה והיו בסה"כ 2 קרעים קטנטנים.
הצלחתי לשכנע את הד"ר המיילד – בחור צעיר ומקסים!!! שהיה פתוח ל"שגיונות טבעיים" שלא יתן פיטוצין להוצאת השליה ותוך 5 דקות, בין 2 דחיפות למשיכה קלה השלייה יצאה בקלות ובזריזות. בארה"ב לא לוקחים סיכונים כך שמאוד הערכתי את המוכנות והפתיחות שלו לנסות דברים מהסוג הזה.

המון תודה על כל העצות, הרעיונות והחומרים ששלחתן, הכל עזר וחיזק ונתן לגיטימציה לעמוד על שלי ולקבל לידה מדהימה במתנה ותינוק עוד יותר מדהים!!!

רק לפני, רציתי לספר לך שמסתבר שגם לאימא שלי היו לידות ממש קצרות, זריזות ומהירות (גם בלי אפידורל) אז שווה לבדוק אם קיימת קורלציה גם שם.

אני חייבת להודות שהנשימות והכינוס אל תוך עצמי מאוד עזרו. משום מה לא הגעתי לחוצה ללידה ולא פחדתי – הכל נראה לי מאוד טבעי ורגוע. אמנם לא התאמנתי הרבה על שיטת קיי (הפחתת כאבים וכאלה) אבל אני כן חושבת שהצלחתי לתקוע לעצמי בראש שזה יהיה קצר, מהיר ולא נורא כמו שמספרים… ובאמת שלא הרשתי שישתמשו במילה כאב או אפידורל, למרות שבטעות כן אמרו אבל השתקתי את כולם (עד כמה שיכולתי…) וגם אסף עזר להם לשנות את הטרמינולוגיה ל"לחץ". כמו כן אספתי כלים נוספים במהלך הדרך שעזרו לי להבין לקראת מה אני מגיעה.
ילדתי בשבוע 40+ יומיים. הרופא "איים" בזירוז לא טבעי כך שבבוקר אחרי התחילו הצירים ובכלל הסיפור מאוד משעשע:
ביום שישי הייתי אצל הרופא – מיילד וגניקולוג מקסים, אמריקאי יהודי דובר עברית (בין היתר) בחור מאוד אינטליגנטי ונחמד. ה"איום" שלו הכניס אותי להמון לחץ כי הדבר האחרון שרציתי זה זירוז ביום חמישי שעמד להגיע תוך פחות משבוע. לכן כבר באותו יום יצאתי להרבה הליכות והייתי ממש מבוהלת שהתינוק יצא לפני שהוא מרגיש מוכן.
בשבת בבוקר, בערך ב-5:15 התחלתי להרגיש משהו מוזר. הייתי בטוחה שאני לאמרגישה כל כך טוב בבטן. ב-5:30 כבר הבנתי שמדובר בצירים. לאור השעה המוקדמת ריחמתי על בן הזוג שלי אז נתתי לו לישון עד שיתעורר. ממה שזכרתי השלב הלטנטי אמור לקחת הרבה זמן… רק שאצלי הצירים הגיעו בתדירות גבוהה (לא ספרתי) ונמשכו לזמן די קצר. אז הנחתי שהכל בסדר ומתקזז בהתאמה.
בשמונה בבוקר אסף התעורר וראה כדור פיזיו בחדר, מזרן עם מגבות על הרצפה וקיבל את הבשורה שהצירים התחילו. אמרתי לו שנראה לי שיש לו זמן למקלחת וקפה של בוקר בכיף. עדין לא נראה לי הגיוני שלידה יכולה לדלג שלב… בתשע, אחרי שהוא סיים ביקשתי שיקח זמנים ואז התברר שמגיע ציר של 30 שניות כל 2-4 דקות. נפל לי האסימון שכדאי לפחות לדבר עם הרופא.
הרופא המליץ ללכת לבי"ח (טוב, לפחות שעתיים – שלוש היו לי כבר צירים סדירים) ואמר שלבטח ישחררו אותי להליכה של שעתיים עד ארבע עד שתהיה פתיחה טובה (הסיבה לכך הייתה שכשהייתי אצלו יום קודם לכן לא הייתה פתיחה בכלל!!! הכל היה סגור ואטום לחלוטין).
סיימנו לארוז את המזוודה (כי הנחתי שיהיה מספיק זמן להכל בשלב הראשון שבכלל לא היה…) ותפסנו מונית לבי"ח שנמצא ב-upper east side. הגעתי למקום הנכון והכניסו אותי לחדר בדיקות כדי לראות מה המצב. לפני הבדיקה נכנסתי לשרותים להחליף בגדים. איך שהורדתי את השמלה ירדו המים. קראתי לאחות שאמרה שחדר בדיקות די מיותר בשלב הזה ולכן העבירו אותי ישר לחדר לידה.
כדי לא להזעיק את הרופא לשווא מתלמדת בדקה את הפתיחה וגילתה שמדובר כבר ב-7-8 ס"מ!!!!!!
התקשרו לרופא והוא יצא לדרך. הוא הגיע בפתיחה של 9-10 – כך שהרבה עבודה כבר לא נשארה J כמה משמח. אחרי עוד כמה צירים של "לא לדחוף אבל לנשום מהר" הגיעו צירי הלחץ. הסתבר לי בחדר לידה שאין אופציה של כיסא הולנדי (מה פתאום שרופא ישב על הרצפה…) אז בנתיים ישבתי על כדור פיזיו שעזר להפחית את הלחצים. בשלב מסויים כבר הייתי גמורה ורציתי לשבת עם משענת. כמובן שסירבתי ללדת אלא במצב של לפחות ישיבה ישרה וכך היה. הרימו את גב המיטה לכמעט 90 מעלות כך שעמוד השדרה היה ישר והרגיש שהגרביטציה תעזור ותקל.
בהתחלה לא הבנתי מה המשמעות של לחיצות – פשוט לא היה עוד צורך (אז לא הבנתי שזה משהו שמגיע באופן טבעי – הרי זו הלידה הראשונה שלי)… הרופא ניסה להסביר אבל זה לא עבד… אז נתנו לי "לנוח" – כלומר לנשום בצירים האלו. ואז הגיע הצורך לדחוף – בציר השני אייל יצא בריא, שלם ומקסים. השעה הייתה 11:30 – כשש שעות מאז תחילת הצירים.
בעזרת אימון על האפי-נו הצלחתי להימנע מקרע גדול ולא נעים.

חווית הלידה של אייל הייתה פשוט מדהימה. אני לא יודעת מה היה קורה אם הייתי צריכה לעמוד בצירים של 24 שעות – אבל אני בהחלט יכולה לומר שלהגיע רגועה, נינוחה ויודעת מה אני רוצה – מאוד עזר לא לעשות טעויות של לתת לאחרים להחליט עבורי מה נכון או לא נכון לי.
אני חושבת שכל אישה צריכה לשמוע וללמוד עד כמה שניתן ולאסוף מקסימום כלים שיעזרו לה לחוות חוויה נכונה ומתאימה לה. חשוב לדעת ולהכיר את הסיכונים ובעיקר להיות פתוחה לכך שכל דבר יכול לקרות.
אני מאחלת לעוד נשים לעבור חווית לידה כמו שלי ומאחלת לכולכן הרבה בריאות ואהבה לתינוק רך ומקסים כמו שלנו.
מאיה

אתמול בבוקר פגשתי אמא של ילדה מהגן של נעה'לה. בפעם האחרונה שפגשתי אותה היא היתה בשבוע 35 בהריון שלישי והיא סיפרה לי שהעוברית שלה במנח עכוז והיא מאד רוצה לגרום לה להתהפך. עוד היא סיפרה שגם השנייה שלה היתה בזמנו במנח עכוז ונולדה בניתוח קיסרי.

אני מיד סיפרתי לה על שיטת קיי ועל כך שייתכן מאד שמשהו במחשבות שלה גורם לעובריות להיות במנח עכוז. אמרתי לה לבדוק עם עצמה מדוע היא לא רוצה ללדת או מדוע העוברית לא רוצה להיוולד (שהרי מבחינה פיזיולוגית, עכוז זה לא מנח ללידה). המלצתי לה לקרוא על שיטת קיי באינטרנט וכמובן המלצתי לה גם על אחת המדריכות באיזור. מאז לא ראיתי אותה

עד אתמול…

אז היא סיפרה לי שהיא ילדה לפני חודש בלידה וגינלית ארוכה וטובה ושהיא מודה לי על השיחה שהיתה לנו כי מיד לאחריה היא קראה על שיטת קיי באינטרנט. היא אמרה לי שפתאם היא הבינה מדוע העוברית שלה בעכוז, עד אז היא לא הבינה שהיא זו שלא מאפשרת לעוברית להתהפך. אחרי שנפל האסימון היא עבדה על עצמה והופ, העוברית התהפכה למצג ראש

איזה אושר….

שיטת קיי ללידה קלה – איך לא סיפרו לי על זה קודם?

‏לפני כשלוש שנים ילדתי את בני הראשון בלידה שהחלה בלילה שלם של צירים בבית, המשיכה בהגעה לבית חולים במצב לידה ו-8 ‏שעות בחדר הלידה הטבעי, והסתיימה בניתוח קיסרי חירום בגלל מנח עורף אחורי.
‏במהלך ההריון, למדתי רבות על נושא הלידה, הייתי פעילה בפורומים, קראתי ספרים, ובכלל אספתי מידע
היכן שרק יכולתי. ‏התעמלתי בחוג פילאטיס ויוגה לנשים הרות, תרגלתי תנוחות, נשימות ותנועתיות, עשיתי קורס הכנה
ללידה במקום מומלץ, בו למדתי שוב על נשימות תנוחות עיסויים, וגם על ההתמודדות מול נהלי בית
החולים. ‏
הרגשתי שהגעתי ללידה מוכנה. ניתוח קיסרי בכלל לא היה אפשרות מבחינתי. שמעתי הרבה סיפורי
לידה, גם כאלה שנגמרו בהתערבויות, אבל מה פתאום שזה יקרה גם לי? זו לא היתה אופציה.
‏אחרי הלידה כשישבתי עם בעלי וניתחנו מה היה, ראינו שכל הדברים שקרו בלידה היו מנוגדים לחלוטין
לתכנית הלידה שלנו. איך זה קרה???
‏מספר חודשים לאחר הלידה התחלתי שוב ללמוד ולהתעניין בנושא הלידה. החלטתי שללידה הבאה אני
אגיע מוכנה. קראתי הרבה על לנל"ק (לידה נרתיקית לאחר קיסרי-VBAC ‏) וידעתי שזאת המטרה שלי.
לפני כשנתיים שודרה בטלויזיה סדרה תיעודית עם מיקי חיימוביץ שנקראה "אמא יקרה לי". בקטע קצר
בפרק השלישי בסדרה שדיבר על פונדקאות, צולמה הלידה של אם פונדקאית בשם תמר. בלידה נראית תמר
כשהיא יולדת בתנוחה גבוהה של כמעט ישיבה, כך שבוודאי אינה תחת השפעת אפידורל, והיא נראית נינוחה
ורגועה. כאב זה בהחלט לא משהו שהיה שם.
‏הקטע תפס את עיני. בחצי מילה אמרו שם משהו על שיטת קיי, ואני החלטתי שגם אני רוצה לידה כזו
והתחלתי לברר בנושא.
‏הרצתי חיפוש באינטרנט על השיטה ומה שגיליתי הדהים אותי. השיטה מדברת על לידה ללא כאב, זורמת
וקצרה מהמקובל. באתר הופיעו כל מיני סיפורי לידות, בלי אפידורל אבל גם כאלו עם, של נשים שונות
שחוו את חויות הלידה שלהן אחרי הדרכה קצרה (שלושה מפגשים אישיים של שעתיים) והרבה עבודה
עצמית. ובכל הסיפורים בלטה העובדה שהן חוו חוויות לידה נעימות וטובות מבחינתן, ממש כמו שציפו
וחלמו.
‏הדבר הראשון שעלה לי בראש מיד היה "איך לא שמעתי על זה קודם??" אם יש באמת דרך לגרום ללידה
שלי להיות להיות קלה ונעימה (כן, אלו לא מילים גסות) וכל זה בסה"כ אחרי הדרכה קצרה ועבודה עצמית
נעימה, איך זה שמישהו לא צועק את זה כבר לשמיים?? איך יכול להיות שבכל הפורומים הרבים
שהסתובבתי בהם וביניהם פורומים של לידה טבעית לעולם לא שמעתי על השיטה??
‏לפני מספר חודשים, אחרי התלבטוית בחיי המקצועיים, החלטתי ללמוד משהו נוסף על עבודתי
כמהנדסת אלקטרוניקה, ומיד קפצה לי לראש האופציה לעשות משהו בתחום הלידה שבו אוכל גם לתרום
לנשים אחרות. חיפוש קל באתר העלה שישנו קורס מדריכות בשיטה.
בפגישה של כעשרים דקות עם תמר עילם (כן, הפונדקאית) שהיא הוגת השיטה, הוקסמתי כל כך מאישיותה שהרגשתי שזו הזדמנות לקבל כלים אמיתיים לחיים בכלל ולא רק ללידה. החלטתי שאני עוברת את הקורס הזה.
ככל שעובר הזמן האמונה שלי בשיטה הולכת וגוברת. על אף היותי אדם פרקטי ומחושב, ואולי דווקא בגלל זה, אני מאוד מתחברת לכלים של השיטה שעשויים ברושם ראשוני להיתפס כמאד רוחניים, אך בפועל מלווים כולם בהסברים נוירולוגיים ומחקרים תומכים.

‏אז מה זו בדיוק שיטת קיי?
‏שיטה לריפוי עצמי מודרך, שמתבססת על ההנחה הברורה לכולנו שהאיבר החזק ביותר בגוף הוא המוח.
המוח שולט על כל המתרחש בגופנו, החל מהמכניקה והביומכניקה שלו, דרך התחושות ועד המחשבות
והרגשות.
‏לכן ע"י עבודה עצמית על חלקו המודע והתת מודע של מוחנו באמצעות כלים מתאימים, נוכל לשלוט בהרבה
דברים שמתרחשים בגופנו ובחיינו, דברים שעד היום חשבנו שאין לנו עליהם שליטה.
‏מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים באופן גורף כי עוצמת כאב, הנמדדת ע"י שיקוף הפעילות בחלק
האחראי על הכאב במוח (cingu1ated cortex ‏), משתנה ללא היכר מהציפייה שלנו לכאב.
‏במחקר מסוים הוכח כי הכוח של ציפייה פחותה לכאב גדול מכוחו של מורפיום לשיכוך כאבים, כלומר, אם אנחנו לא מצפים לכאב יכאב לנו פחות.
‏השיטה משתמשת בכלים של הרפיה, דמיון מודרך, חיזוקים וניתוח לשיחרור תקיעויות מחשבתיות, במטרה
להביא אותנו למוכנות אמיתית ללידה, ולהפוך את הלידה לחוויה הטובה ביותר עבור כל אחת ואחת בהתאם לציפיותיה.
‏ותאמינו- לידה לא חייבת לכאוב. לידה יכולה להיות קלה ונעימה.

לידה=כאב? אפשר גם אחרת!

חשבת פעם למה לידה כל כך כואבת?
הרי לגוף שלנו יש מנגנונים מדהימים הקשורים לכל תהליך ההריון והלידה. כמה דוגמאות לכך: במהלך ההריון כל איברי חלל הבטן משנים את מיקומם וזזים הצידה כדי לפנות מקום לרחם ותינוק; הגוף מפריש הורמונים שונים ורבים בשלבים שונים של ההריון כדי לעזור לגוף לקלוט ולהכיל את העובר בתוכו; פעולות בסיסיות בגופנו משתנות כדי לעזור בהזנה יעילה יותר של התינוק; מערכת העיכול נהפכת איטית, על מנת לשפר את ספיגת המרכיבים החיוניים מהאוכל במהלך תהליך העיכול; גופנו מפריש רלקסין הגורם לריכוך הסחוסים והרקמות הרכות על מנת לאפשר לאגן להתרחב ולפנות מקום לרחם הגדל ומאוחר יותר, במהלך הלידה, על מנת לאפשר לצוואר הרחם להתרחב עד לגודל שיאפשר מעבר חלק לתינוק.
הרבה דברים בלתי נתפסים. במונחים של מכונה זה ממש תכנון מסובך. מישהו כנראה ישב וחשב היטב כשהוא תכנן את גוף האישה.
אז איך יכול להיות שבכל המנגנון הזה לא תוכננה דרך יותר נעימה להוציא את התינוק לעולם?!
יכול להיות שיש דרך אחרת?! דרך להקשיב לגופנו, לפעול איתו בהרמוניה או לדבר איתו ולמצוא את דרך המלך להוציא את התינוק לעולם בלידה קלה ונעימה?
התרבות שלנו מבוססת עמוקות על התנ"ך ומגוללת בתוכה כבר 2000 שנה את סיפור חווה בגן עדן, על פיו חווה נענשה על ידי אלוהים, בעקבות אכילת הפרי האסור, ונאמר לה "בעצב תלדי בנים". ומה היה התכנון קודם לכן? קודם גופה היה ערוך ללידות קלות ונעימות?
מה בדיוק עשה אלוהים כשהוא אמר לחווה בעצב תלדי בנים? האם הוא שינה משהו בפיזיולוגיה שלה?
על פי מחקרים אחרונים בנושא הכאב המובאים בהמשך, נראה כי הוא לא היה צריך. השינוי הנוירולוגי שנוצר אצל חווה, מעצם הציפייה ללידה קשה וכואבת, היה מספיק כדי לגרום ללידה להפוך לכזו – כואבת וקשה!
מבולבלת? תני לי לבלבל אותך עוד קצת עם העובדות.
מה זה בעצם כאב? כאב הוא מסר חשמלי-עצבי המועבר מאיזורים שונים בגוף אל המוח. מכאן ועד ההבנה שכואב לנו במקום מסוים מתבצעת פעולת עיבוד במח. ממה מושפעת החלטתו של המח האם המסר העצבי שהועבר אלינו משמעותו כאב מופחת או מוגבר?
מחקרים רבים בשנים האחרונות העלו תגליות מדהימות לגבי מנגנון הכאב בגוף. המחקרים מדדו את רמות הפעילות במח באיזור האחראי על עיבוד הכאב, בעזרת סריקה מגנטית. במספר מחקרים שונים ובלתי תלויים נמצא קשר חד חד ערכי ומשמעותי ביותר בין רמת הציפייה שלנו לכאב לבין רמת הפעילות הנמדדת באיזור האחראי על הכאב במוחנו, ובהתאם לכך נקבעת רמת הכאב שאנו חשים.
מחקר מסוים ביצע פעולה מסוימת על שתי קבוצות נבדקים, כאשר לחברי אחת הקבוצות הודיעו מראש על כך שהפעולה שתבוצע עליהם עשויה לכאוב. בסריקות נראה הבדל משמעותי ביותר ברמות הפעילות שנמדדה באיזור האחראי על הכאב במח בשתי הקבוצות. מכאן הסיקו החוקרים כי רמת הכאב המורגשת מושפעת ישירות מהציפייה לכאב.
מחקר אחר ביצע 5 סבבים של פעולות חימום בעזרת זרם חשמלי משתנה באורכו ועוצמתו על קבוצת נבדקים. לכל הנבדקים נאמר כי לאורך כל הסבבים העוצמה והמשך של הזרם ילכו ויגדלו.
בפעם הראשונה שבוצע הניסוי עוצמת ומשך הזרם החשמל הועלו בהדרגה מפעולה לפעולה, ואכן נצפתה עליה הדרגתית בפעילות באיזור הכאב במח.
לאחר כשבועיים בוצע הניסוי שוב על אותה קבוצת אנשים, אולם הפעם סדר הפעולות בניסוי שונה באופן אקראי ללא ידעתם של המשתתפים, כך שיכול להיות שהפעולה הכואבת ביותר בוצעה ראשונה.
הממצאים היו חד משמעיים: ללא קשר לעוצמת הכאב, הסריקה הראתה עליה הדרגתית ברמת הפעילות שנרשמה במוח. כלומר הנבדקים חשו כאב בהתאם לציפיות שלהם. מסקנות המחקר היו כי כוחה של ציפייה מופחתת לכאב חזק יותר מזריקת מורפיום!!!
ואם נחזור לענייננו וללידה. אם באמת אלוהים שינה אצל חווה רק את הנוירולוגיה ואת הציפייה לכאב מוגבר (וגם הנוירולוגיה שלנו השתנתה באמצעות התרבות שלנו), למה לא לשנות בחזרה?
בתחילת המאה העשרים הגיע דר' גרנטלי דיק-ריד ליילד אישה מהמעמד הנמוך מאוד בארה"ב, שמעולם לא ביקרה בכנסיה ולא נחשפה לתנ"ך. כשהגיע שאל אותה אם תהיה מעוניינת באלחוש והאשה ענתה בשלילה. אחרי הלידה שהיתה קצרה ונעימה, שאל הרופא את היולדת מדוע לא רצתה אלחוש. תגובתה היתה "זה אמור היה לכאוב?!" מתשובה זו החל דר' דיק-ריד מסע מופלא, שבסופו הגיע למסקנה שניתן ללדת אחרת.
שיטת קיי היא שיטה לריפוי עצמי מודרך המבוססת על מסקנותיו של דר' גרנטלי דיק-ריד. במסגרת השיטה המודרכות מקבלות כלים לשינוי האמונות שלהן, על ידי אימון להשגת מטרותיהן.
נשים רבות שעברו הדרכה בשיטה זו מעידות על לידות קלות יותר, קצרות יותר, מהירות יותר ונעימות יותר. ובעיקר בהתאם למה שציפו ורצו.

 סיפור לידה טובה של דלית (שם בדוי).

הלידה עברה מעולה. ביום שישי היו לי צירים משעה שתיים בלילה כל 10 דקות. כך עד מוצ"ש. לא רציתי להתקשר למיילדת כי היא דתייה. כשהתקשרנו במוצ"ש היה קשה לי לדבר רצוף בגלל הצירים- הכאב התחזק. היא אמרה לבוא. כשהגענו ללניאדו, ממש בחניה, היו צירים כל 4 דקות. כמו שעון. עלינו למיילדת ומיד התחלנו בהכנות. לא חיכיתי לכלום. היא עשתה לי חוקן כי הייתה לי עצירות כמה ימים. אחר-כך אפידורל על ידי רופא מצוין כדבריה ותוך שעתיים סך הכול ,יצאתי מחדר הלידה מרגע ההגעה ללניאדו.

הלידה הסתיימה ללא תפרים , רק אמרה שיש קרע קטן שייסגר לבד. בעלי אמר שהייתי חזקה ודחפתי חזק.המיילדת אמרה "איזה יפה" ושמה לי אותה על הבטן . למחרת בצהריים ביקשתי להשתחרר אחרי לילה של שינה והרגשתי מצוין.

הופתעתי מהקלות והמהירות שהכל קרה ושמחתי על התזמון ועל האפידורל.

אין לי ספק שלולי ההכנות לקראת הלידה, היה קשה ביותר. כל השיטות הוכיחו עצמן ביחד, הפסקתי לפחד לפני בוא הלידה ואפילו היום אני אומרת שאם הייתי רוצה עוד ילד, לא היה לי אכפת ללדת עוד פעם.

תודה על ההדרכה שהוכיחה עצמה. להתראות והצלחה בהמשך הדרך.

הלוואי וכולן יתנו לעצמן את המתנה הזו וגם את מתנת המיילדת האישית. שווה כל אגורה. כשנכנסתי להריון, חברה המליצה לי על מיילדת ואמרה שאפשר לבקש כסף ממקורבים במקום מתנות. למי שאין כסף וזה אכן שווה משום שחוויות הן לכל החיים ומחקרים מראים שהן מביאות יותר אושר מכל מתנה חומרית אחרת. אז מה יותר מחווית הלידה? תודה ליהי ובהצלחה

עוד על שיטת קיי:

www.ladaatlaledet.co.il

אני חושבת שהדבר הראשון שעולה לי זה – איך לא סיפרו לי על זה קודם?!!!  חייבים ליחצ"ן את זה!
אם רוב הנשים בד"כ אומרות את המשפט הזה על האפידורל  אני חושבת ששיטת קיי היא המקבילה הטבעית לכך, ולאו דווקא רק עם הכאב אלא להתמודדות עם כל השלבים השונים של הלידה וגם במהלך ההיריון עצמו.
 
אנחנו חיים כיום בחברה שמכניסה לנו לראש כבר מגיל צעיר שלידה יכולה להתבצע רק עם אפידורל, רק בבית חולים, רק עם רופאים (ושחייבים לציית לכל מה שהם אומרים כי הם לא סתם הלכו לבית ספר אלא לבית ספר לרפואה), מציגים את האישה היולדת כהיסטרית וכאחת שאינה יודעת מה לעשות בזמן הצירים פרט ללצרוח, להשתולל ולמעוך את כף ידה של בעלה תוך כדי צעקות רקע של "תדחפי! תדחפי!", וכמובן – שלידה חייבת, אבל חייבת להיות כואבת ובד"כ מזכירים לנו שהיא צריכה להיות גם ארוכה, עם חתכים ו/או קרעים ושהאישה מאד חלשה וחסרת אונים במהלך הלידה ולאחריה.
אז זהו, שאפשר גם אחרת.
זה בדיוק כמו שיאמרו לילד קטן שבדיקת הדם אותה הוא אמור לעשות תהייה מאד מאד כואבת – כמובן שכך זה יהיה בפועל והילד יבכה, יהיה מבוהל ואולי אף היסטרי לפני ובמהלך הבדיקה.
אבל אם נאמר לאותו ילד שהבדיקה היא כמעט ובלתי מורגשת ושזה בכלל לא כזה סיפור – אותה בדיקת דם תעבור אחרת לחלוטין.
אותו דבר עם לידה.
עשו לנו מעיין שטיפת מוח שלידה אמורה וצריכה להתנהל בצורה מסוימת וזה ממש לא בהכרח כך.
אפשר ללדת ללא אפידורל ולא צריך לשכב על הגב כמו חיפושית הפוכה ואישה עם צירים בהחלט יודעת לשמור על קור רוח ולהיות מודעת למה שקורה סביבה מבלי להיכנס היסטריה.
ומסתבר שאפשר ללדת מבלי שיכאב!
 
אני יכולה לספר כי השיטה עזרה לי מהרגע הראשון שהכרתי והתחלתי ליישם אותה.
שיטת קיי הוכיחה את עצמה עוד במהלך המפגש הראשון בו אני למדתי להרפות (וזה לא פשוט לפריק קונטרול שכמוני) והמשיכה ללוות אותי מאותו הרגע ואילך.
אני חושבת ששמתי לך לכך רק בדיעבד, כשבוע לאחר המפגש הראשון, שאז הבחנתי כי הצירים אותם חוויתי כבר מתחילת ההיריון פסקו מלכאוב!  (והיו לי לא מעט כאלו)
הכאב פשוט נעלם ובפועל הרגשתי רק את התקשות הרחם וסוג של לחץ. אבל כאב? גורנישט! איזה כיף!
וזה היה מאד נחמד לחוות את ההרגשה הזו-  כאילו ה"בקרוב" של התכווצויות הלידה עצמה – שזה אכן אפשרי להרגיש רק את ההתכווצות אבל לא את הכאב.
זה היה עבורי סוג של חיזוק חיובי שהשיטה באמת עובדת ושזה לא פיקציה.
אגב, באותו שלב בכלל לא הייתי צריכה לחשוב באופן מודע על השיטה כדי שהצירים לא יכאבו – הם פשוט פסקו מלכאוב מבלי שאצטרך להתרכז/לחשוב על כך.
 
רובד נוסף של שיטת קיי הוא סוג של עיבוד לידה/עיבוד ההיריון.
כמי שהייתה בהריון הראשון בשמירת הריון עקב צירים מוקדמים וחשש ללידה מוקדמת ובהריון השני באותה סיטואציה (רק בלי שמירת ההיריון) אבל עדיין עם חשש פנימי ללידה מוקדמת,
שיטת קיי עזרה לי להתמודד עם אותו חשש/ספק שאולי הלידה תתחיל מוקדם מהרצוי (ועם כל הבלגאן שמסביב ועם ילדה קטנה בבית).
דרך ההתמודדות הייתה מנטאלית והייתה תוך שימוש במילים חיוביות ומחזקות, מה שאכן הצליח הרגיע אותי בצורה משמעותית.
אותו תהליך מנטאלי עסק גם בשלבים השונים של הלידה ולאחריה תוך כדי חיזוק האמונה שלי בעצמי שאני יכולה ללדת בקלות ובמהירות, ושהגוף שלי יודע לעשות את העבודה כך שבתום הלידה יש אימא בריאה ותינוקת בריאה ועם לידה בה יש מיילדת שמתאימה לי ונעימה לי (ומדובר על סיטואציה בה אי אפשר לבחור את המיילדת מראש כך שרק בזמן אמת יודעים על מי "נופלים").
 
אז מה קרה בפועל?…
הלידה התחילה בשבת כפי שקיוויתי, ופחות מיממה לאחר ששחררתי והרפיתי ושהפסקתי למדוד זמנים אבל עם כוונה מלאה ושלמה שכל התכווצות מקרבת אותי יותר ויותר ללידה (ואכן הגברת היה בחוץ פחות מ-24 שעות לאחר שעיתי את אותו סוויץ' בראש).
ואכן הייתה לי לידה מהירה וקלה, ועם מיילדת מופלאה, שלא האמנתי שתהייה בינינו כזו כימיה- עד כדי כך שלא הייתי צריכה לדבר בכל מהלך הלידה.
היא ידעה בכל שלב ושלב מה אני צריכה וזקוקה מבלי שאני אצטרך לבקש וכמובן לא הייתי צריכה "לעמוד על המשמר" בלידה, מה שכמובן תרם לתחושת הרוגע והשלווה שכה נחוצות בלידה.
ומה לגבי הצירים? אני מודה שעד לרגע האמת עוד היו לי קצת ספקות שאולי השיטה לא תפעל עם הצירים של השלב המתקדם יותר של הלידה.
לשמחתי הספק הזה הוסר  עד כדי כך שבשלב מתקדם של הלידה, לאחר מסאז' של המיילדת אני בכלל נרדמתי על המיטה תוך כדי צירים. מי היה מאמין שזה אפשרי?
ובכל מהלך הלידה הרגשתי בזמן רק את ההתכווצות וההתקשות של הרחם ולחץ זה או אחר (סוג ואופן הלחץ השתנה עם התקדמות הלידה), מבלי לחוש כאב, ועם שלב לחיצות של דקות ספורות – וגם, נטול כאב.
אגב, בדיעבד המיילדת שלי אמרה לי שהיא בכלל לא שמה לב שאני מתחילה ללחוץ, עד שלא אמרתי לה. מסתבר שלצופה מהצד זה נראה כאילו אני נמצאת בשלב מאד התחלתי של הלידה J עד כדי כך הלידה הייתה שלווה.
 
ואנקדוטה קטנה (אבל משמעותית, כי זה היווה עבורי הוכחה שהשיטה אכן עובדת, עוד לפני הלידה עצמה)
מסתבר שאפשר "לעשות שפם" עם חוט ללא כאב J עוד סיבה טובה למה ללמוד את שיטת קיי…

תודה לשירי שכתבה מילים אלו, היא הודרכה ע"י ליהי הראל ובעזרת שיטת קיי היא ילדה תינוקת, בלידה שנייה מהירה, נעימה וקלה.

עוד על שיטת קיי, ניתן לקרוא באתר שלי :

www.ladaatlaledet.co.il

את ליטל ועופרי אני מכירה כבר משנה שעברה. ליוותי אותם גם בלידה הקודמת וכשהם התקשרו לספר שהם שוב בהריון ורוצים שאלווה אותם, זה שימח אותי מאד. לפני שאפרסם את סיפור הלידה הנוכחי שלהם, אני חייבת קצת הסבר על הלידה הקודמת…

בפעם הקודמת הספקתי להגיע רק ליציאת השילייה. ביום שבו ליטל הגיעה לשבוע 40, היא התקשרה אליי ב-8 בבוקר כדי לעדכן שהיא נוסעת עם עופרי לתל השומר למעקב הריון עודף. היא אמרה שיש לה קצת התכווצויות, אבל ממש לא משמעותיות ושהיא כבר חווה אותן כמה ימים והיא לא מתרגשת מהן והבטיחה לעדכן אותי בתום הבדיקה. ב-9 בבוקר הטלפון שלי שוב מצלצל והפעם עופרי על הקו, אומר לי שליטל עם 4 ס"מ ושהיא כאובה מאד. אני מתארגנת במהירות ויוצאת. הנסיעה חלקה ומהירה אבל חנייה בשעות הבוקר בתל השומר זו חוויה ממש ממש לא פשוטה. אחרי סיבובים רבים, חניתי בצד השני של בית החולים והתחלתי ללכת לכיוון בית היולדות. בדרך אני מנסה להתקשר גם לליטל וגם לעופרי, אבל אין מענה. ב-9:55 אני מגיעה למחלקה מתנשפת כולי ושואלת את האחות בקבלה איפה החדר של ליטל, היא בודקת ואומרת לי, ליטל כבר ילדה. אני בשוק! נכנסת מהר לחדר הלידה שלהם ומספיקה רק לראות את יציאת השלייה.

הפעם הזו היתה בחלקים מסויימים מאד דומה, היתה ממש הרגשה של דה ז'ה וו אבל מצד שני היתה גם מאד מאד שונה:

ליטל יקירתי,

כ"כ שמחתי לקבל ממך טלפון במוצ"ש בערב כשהתקשרת לבשר לי שאתם שוב בהריון ושתרצו שאלווה אתכם שוב. ראיתי את השם שלך על הצג ומאד התרגשתי שהדברים קרו כמו שרצית ואת עומדת להביא אחות ליהב המתוקה. ואת, מצחיקה שכמותך, בכלל לא היית בטוחה שאזהה אותך וחשבת איך את הולכת להזכיר לי מי את. יקירה, אי אפשר לשכוח זוגות שחווים איתם הריון ולידה…

התחלנו לעבוד יחד בהריון שלך על שיטת קיי שהייתי בטוחה שהיא תטיב איתך ותעזור לך להאמין סוף סוף ביכולת שלך ללדת. כי כבר אמרתי לך את זה בלידה של יהב, את יודעת ללדת, הגוף שלך יודע ללדת ורק הראש שלך ממאן לקבל את זה. שיטת קיי היתה בדיוק מה שאת צריכה כדי לעשות שטיפת מח גם לראש.

במהלך העבודה בשיטת קיי, עלו 3 פחדים עקריים, האחד שאת לא תספיקי להגיע לחדר לידה ואת תלדי בבית, שגם בלידה הזו, כמו בזו של יהב יהיו ירידות דופק משמעותיות במהלך הלידה, והפחד הכי גדול היה ללדת תינוקת לא בריאה.

עבדנו יחד, ניתחנו ונתנו פתרונות לפחד, נסינו יחד להשקיט אותו ולהרגיע אותו ושמחתי לשמוע אותך בסוף הלידה אומרת לי שההכנה שעשינו הביאה אותך ללידה הזו הרבה יותר מוכנה, הרבה יותר בטוחה והרבה יותר נינוחה ואני חייבת לומר שזה גם ממש ממש ניכר בלידה עצמה.

 ב-10 בפברואר 6 בבוקר אני מקבלת ממך טלפון. את שואלת אם אני ערה ואני מספרת לך שאני בדרך הביתה מלידה. את מספרת לי שמשעה 3 לפנות בוקר את עם צירים כל 8-10 דק' ושאת מתלבטת מה לעשות. מצד אחד הצירים משמעותיים ומצד שני, אתמול קרה לך בדיוק אותו דבר וב-5 בבוקר הכל נרגע. אני מציעה שתכנסי להתקלח ותעדכני אותי מה קורה אחרי המקלחת. ב-6:30 אני מתקשרת אלייך, את אחרי מקלחת וההתכווצויות באותה תדירות ועוצמה. אני אומרת לך שאת לא נשמעת לי בלידה אבל כמו שהבטחתי לך בעבודה שלנו, אני נותנת לך לזרום עם מה שאת מרגישה, ואם את מרגישה צורך לנסוע לבית חולים, אז לכי על זה. את אומרת לי שאת מחכה להורייך שיבואו לשמור על יהב ואז תצאו ותעדכני אותי. אני מדברת איתך שוב בסביבות 7:30, את כבר עם מוניטור בתל השומר, הצירים אותם צירים. את עדיין לא רוצה שאבוא ואני מחכה לעידכונים. ב8:30 עופרי מתקשר לומר שהצירים הפכו להיות ממש ממש משמעותיים ואני אומרת לו שאני מרגישה דה ז'ה וו מהפעם הקודמת ושאני מאד מקווה שהפעם אני מגיעה בזמן.

תוך שתי דק' אני יוצאת מהבית, יש קצת תנועה וכל הדרך אני מתפללת שאני לא מפספסת אותך שוב. כשאני ממש ממש קרובה לתל השומר, עופרי מתקשר לבשר שאת עם 3 ס"מ ואני אומרת לעצמי בלב, ישששש, הפעם אני מספיקה. ב-9:20 אני מגיעה, את כבר בחדר לידה, נושמת נמצאת בכריעה, עופרי לידך ואת אומרת לי שאת מרגישה צורך ללחוץ. אחרי 5 דק' הרופאה בודקת אותך ומבשרת לך שאת עם 8 ס"מ, ושזה הזמן לומר אם את רוצה אפידורל כי אח"כ זה כבר יהיה מאוחר. הרופאה יוצאת והמיילדת מציעה לך שלא לקחת אפידורל אלא לאפשר לה לפקוע לך את המים ואז את תלדי צ'יק צ'ק, את פוחדת, לא תיכננת לידה בלי אפידורל. המיילדת רואה שקשה לך להחליט והיא אומרת לך שהיא תצא לכמה רגעים ותתן לך להחליט. עופרי ואני מעודדים אותך ללדת טבעי כי הרי בפעם הקודמת ברור לך שהאפידורל לא הספיק להשפיע וזה לא היה כ"כ נורא. אנחנו מציעים לך לחשוב על יהב, לומר יהב (אין ספק שזו אכן היתה בחירה מצויינת למילת קסם ולטכניקה לניהול כאב) ואת מגייסת את כל כוחותייך, נושמת, עוצמת עיניים, מרפה. אין עלייך. המיילדת נכנסת ושוב מציעה לפקוע, את לא יודעת מה להחליט ואז המים פוקעים לבד וכבר אין יותר מידי אופציות. את מבינה שאת הולכת ללדת בלי אפידורל, אני מלטפת אותך ומזכירה לך שיש לך את כל הכלים ללדת בצורה טובה בדיוק כמו ששמעת במהלך ההריון מאחד החיזוקים שלך ,  עופרי מהצד השני מרגיע אותך ואת מצליחה לאסוף את עצמך וללדת את גפן המתוקה תוך 3-4 לחיצות בשעה 9:55 (5 דק יותר מאוחר מיהב ורומי) במשקל 3005 גרם, ולומר לי בסוף שזה לא ממש כאב לך.

ליטל יפתי, אני מאחלת לך המון המון מזל טוב, שתגדלו, את ועופרי, את יהב וגפן בנחת. שתדעו תמיד להינות מהן כמו שאתם יודעים כעת. אתם זוג מדהים בעיניי ואני יודעת שיהב וגפן זכו לגדול עם הורים חזקים מלאי אהבה ונתינה

מחכה לכם גם בלידה הבאה,

אוהבת מאד,

יסמין